לפי הוראות ניהול ספרים יש מקור ויש העתק.
המשמעות של מקור היא גדולה מאד – זה כמו שיק לטובת הלקוח (שיק שאת נתת בשם מדינת ישראל. כי הלקוח מזדכה על המעמ מול רשות המיסים ומקבל אותו מהם) לכן אסור להקל ראש בעניין.
המחוקק בחר להקטין ראש ולא התמודד בכל הבעיות של החיים: אין נייר במדפסת, נשפך על החשבונית קפה או שהיא פשוט אבדה בדואר.
כלומר אין כלל הגדרה של "עותק נאמן למקור".
זהו נוהג שהתפתח מעצמו ללא סימוכין. לכן כספית לא יכולה להדפיס לך עותק נאמן למקור אלא עותק בלבד. אם היא הייתה מדפיסה עותק נאמן למקור אז למעשה היינו יוצרים שני מקורות – אסור לחלוטין!
מכיוון שהחיים דורשים פיתרון, נולד הנוהג שהופכים העתק למקור על-ידי שרושמים עליו: "העתק נאמן למקור" בבכתב יד או בחותמת (שאפשר להזמין בכל חנות לצרכי משרד) + חתימה של בעל העסק.
